ארכיון מאמרים

חפש לפי תגיות

No tags yet.

חזרה לרשימת מאמרים

חרדה חברתית

חרדה חברתית מוגדרת כפחד תמידי מהופעה בסיטואציות חברתיות בפני אחרים, בהן נחשף האדם לאנשים זרים או לאפשרות כי אחרים ישפטו את התנהגותו במסגרת חברתית ממשית או מדומה (Amrican Psychiatric Association, 1994 p.416 DSM- IV).

החרדה כוללת מחשבות של חשש, דאגה ותופעות של עיוותים בחשיבה הקוגניטיבית, היא מלווה בסימפטומים קודרים ותגובות פיזיות כגון: הזעה, העלאת דופק הלב ,תגובות עצבניות וניסיון להימנע מנוכחות בסיטואציות שמעוררות את החרדה.

קיימים סוגים שונים של חרדה חברתית:

  • חרדה חברתית מוכללת בה האדם חושש ממספר רב של מצבים חברתיים, והופעה בסיטואציות כאלה.

  • חרדה חברתית שאינה מוכללת בה האדם חושש משתיים או שלוש סיטואציות חברתיות.

  • פחד מפני קהל.

מצב של חרדה חברתית אם כן, נוצר כאשר האדם חרד בנוגע לתפיסת והערכת האחרים אותו וכמו כן כאשר יהיה רק סיכוי להערכת האחרים אותו, כלומר, תחושת החרדה יכולה להיווצר מסיטואציות חברתיות שהן לגמרי פרי הדמיון . כשהחשש הגדול הוא שאותה הערכה תהיה שלילית ומשפילה.


אחד המאפיינים המרכזיים במודלים קוגניטיביים התנהגותיים של הפרעת חרדה חברתית הוא הציפיות השליליות אותן מביאים המטופלים למצבים חברתיים. ציפיות אלה כוללות בדרך כלל פחדים מביצוע חברתי לקוי ("מוטב שלא אכשל שוב", "אתחיל לגמגם ולא אוכל להמשיך"). הערכות שליליות מצד אחרים ("הם יחשבו כי אני מוזר", "הם יצחקו עלי") וחרדה בלתי נשלטת ("ארעד ולא אוכל להמשיך"). התוצאה הטבעית מציפיות שליליות אלה היא דאגה וחרדה מוגברת.


האדם החרד חברתית נכנס למצבים חברתיים בתקווה כי הציפיות השליליות לא יתרחשו אך נמצא במצב של דריכות לקראת הופעתן . הדריכות לתוצאות שליליות פוטנציאליות עלולה לגרום לשתי השפעות הרסניות: ראשית, היא עלולה להסית את תשומת הלב של האדם מהתנהגויות חברתיות רלוונטיות כגון השתתפות בנושא השיחה, יצירת קשר עין, או תגובה לרמזים חברתיים. שנית, היא גורמת לאדם החרד לתפוס ולפרש אירועים שליליים ( אפילו אירועים זעירים) בהקשר של הדאגה מהחרדה כתוצאה מכך מקשה תשומת הלב הממוקדת בכישלון על ביצוע חברתי וגורמת להתבלטות הרמזים החברתיים השליליים. רמזים חברתיים אלה יכולים להיות עדינים - חרדה התחלתית, מילה שבוטאה לא כהלכה, הפסקה מביכה בשיחה אך "הקוגניציות המגבירות" מנפחות את חשיבותם, וגורמות לתגובות אמוציונליות קיצניות יותר. הגברת הסימפטומים של החרדה יכולים להמשיך ולהכביד על הביצוע ולהגביר פרשנויות של כישלון חברתי. כתוצאה מכך עלולות הבריחה וההימנעות לנעול את הזיכרונות של התוצאה הגרועה הנתפסת ולמנוע את סיקול הציפיות השליליות. הימנעות רבה מעכבת את רכישת המיומנויות החברתיות או שמירתן וגורמת להתפתחות ציפיות שליליות נוספות והגבלות בביצוע.


בני נוער הסובלים מחרדה חברתית מדווחים על הרגשת דיכאון, ריחוק חברתי, חוסר תקווה ובדידות. המחקרים מראים שאם החרדה אינה מטופלת, היא עלולה לגרום לסיבוכים של הרס, רצון להתאבד, שימוש בסמים ואלכוהול כמו כן חרדה חברתית גורמת להפרעות קשות בתחום בית הספר ואף נשירה ממערכת החינוך.

(Bruch, Fallon & Heimberg, 2003)

מכאן שמטרות הטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי להפרעת חרדה חברתית יהיו:

  1. לתקן מחשבות דיס-פונקציונאליות היוצרות דאגה וחרדה.

  2. לתקן "קוגניציות מגבירות" מרכזיות.

  3. לשנות תשומת לב הממוקדת בכישלון.

  4. להפחית התנהגויות הימנעות וזהירות.

  5. להגביר חשיפה למצבים חברתיים וההערכה מדויקת של הביצוע והתוצאה במצבים אלה.

#חרדה #חרדות