No tags yet.
ניהול כעסים
כעס. כולם חווים אותו וכולם מבטאים אותו. זה רגש אנושי טבעי ובריא כאשר הוא מנוהל בצורה יעילה. אבל זה עלול להיות מקור לבעיות פיזיות, נפשיות, רגשיות, חברתיות, או משפטיות שונות, כאשר הוא לא מנוהל בצורה יעילה. כאשר הכעס הוא קיצוני וחסר שליטה. אז הוא יכול להיות הרסני ומזיק, לפגוע בעבודה או בלימודים, ביחסים בינאישיים ובאיכות החיים של האדם הכועס ושל הסובבים אותו. הכעס מלווה בשינויים פיסיולוגיים כמו עליית הדופק ולחץ הדם, ועלייה בריכוז של הורמונים ממריצים כמו אדרנלין ונוראדרנלין. שינויים אלו באים לידי ביטוי בתחושות גופניות כמו מתח-שרירי, חום, רעד, דפיקות לב חזקות וכדומה. ישנם אנשים שנוטים לכעוס מהר יותר ובעוצמה גבוהה יותר מהאדם הממוצע ("חמומי מוח"). ישנם גם כאלו שאינם מפנים את כעסם כלפי חוץ, אבל הם עצבנים וממורמרים באופן כרוני, מתרחקים מחברה או אפילו מפתחים מחלות פיזיות. חלק מהסיבות לנטייה לכעס יכולות להיות גנטיות או פיזיולוגיות. מחקרים מראים שישנם ילדים שנולדים רגישים, פגיעים ועצבניים וסימנים אלה ניכרים מגיל צעיר מאוד. סיבה נוספת יכולה להיות תרבותית-חברתית, עם רקע של משפחה או חברה בה ישנו חוסר לגיטימציה לכעס, חוסר במיומנויות תקשורת רגשית וחוסר בהכשרה לטפול בכעסים באופן קונסטרוקטיבי. (National Mental Health Association, 1997)
אחד המודלים המסבירים התפרצויות כעס ללא סיבה ברורה הוא המודל הקוגניטיבי-התנהגותי. על פי המודל הקלאסי בתחום, אירוע בסביבה מוביל להפעלת חשיבה אוטומטית, הנשענת על סכֵמות מובְנות אצל האדם. סכמות אלו הן מבנים קוגניטיביים שנוצרו עקב התנסויות קודמות של האדם בסביבה. פעמים רבות סביבה זו היא למעשה סביבה בין-אישית, והסכֵמה בעצם משמעה אז הפנמת דפוס יחסים. סכֵמות (הפנמות) אלו נוצרו בדרך כלל בשלבי התפתחות מוקדמים, והן מופעלות באופן אוטומטי בעת מצבי לחץ. סכֵמות קוגניטיביות אלו משקפות רצף מחשבות שבסיומו תגובה רגשית והתנהגותית. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מבוסס על ההבנה שההתנהגות מהווה תגובה לרגשות ולמחשבות אוטומטיות שמתעוררות כחלק מהסכֵמה המופנמת
כעס יכול להיגרם על ידי גורמים (טריגרים) חיצוניים ופנימיים. אפשר לכעוס על אנשים או אירועים מסוימים, או בשל דאגות, מחשבות וזיכרונות. על פי התיאוריות הקוגניטיביות-התנהגותיות הגירוי כשלעצמו אינו קובע את מהות התגובה של הכעס, אלא אם קיימת הערכה קוגניטיבית לגבי הגירוי, כמעורר כעס (מחשבה אוטומטית),בעקבות הערכה זו נוצרת עוררות פיזיולוגית או רגשית, אותה אנשים אימפולסיביים מתקשים להרגיע . אצל אנשים שמסוגלים לווסת עוררות זו באמצעות מתווכים קוגניטיביים, כמו הסחת דעת, "דיבור עצמי מדריך", פתרון בעיות וכדומה, התגובה היא יותר מתונה לאותו גירוי. לאדם הכעסן אותם מתווכים קוגניטיביים חסרים או לקויים. יתירה מזאת, הוא מזין את כעסו על ידי הדיבור הפנימי שלו, אשר לכאורה "מוכיח" שההערכה הקוגניטיבית נכונה, ובכך מלבה ומגביר את הכעס. בסופה של שרשרת אירועים זו מתקבלת תוצאה של התנהגות תוקפנית. (מרצ'בסקי, 1991). ריימונד נובאקו ( אצל מקיי , דיוויס , פנינג , 2003) טען כי " הכעס מטופח , מתוחזק ומושפע מהדיבור העצמי ומהאמירות העצמיות של האדם במצבים פרובוקטיביים".
המחשבות והדבור העצמי שתוארו, נשענים על האמונות של האדם על עצמו על העולם ועל העתיד. ישנם אנשים שמחזיקים באמונות שמקשות עליהם לשלוט בכעס. האמונות הללו לעתים מצדיקות את הכעס או גורמות להם לחשוב שזו התגובה היחידה האפשרית. אמונות אלה בדרך כלל נשענות על נסיון חיים או ערכים אישיים. אנשים חיים עם אמונות אלה כל כך הרבה זמן עד שהם מקבלים אותן ללא בדיקה או שאלה. אבל חשוב מאוד לבדוק את האמונות הללו על מנת להתמודד עם דפוסי הכעס.
REBT, המודל הקוגניטיבי-רגשי-התנהגותי (המזוהה עם אלברט אליס) מתייחס לאמונות המובילות להתנהגות שאינה מסתגלת, כאמונות בלתי רציונליות או דיספונקציונליות. האמונות שמהוות מקור לכעס הן נגזרות של תובענות: "חייביזם" ("זה לא צודק", "חייב להיות כך",...), סף תסכול נמוך ("זה לא בסדר", "איני יכול לסבול זאת",...) ואיום על הערך העצמי ("איזה מין הורה אני אם הבן שלי מתנהג כך",...), והעבודה בטיפול היא בעידון או שינוי האמונות הללו. חשיפת האמונות נעשית בטכניקת תשאול, הנקראת שיטת "החץ היורד", המגיעה למשמעות העמוקה ביותר של האירוע בעיני המטופל. (מלקינסון, 1993) (מלקינסון וקיגל, 2013).
בטיפול נלמד כיצד בכל אחד מן השלבים שתוארו לעיל ניתן לנקוט בפעולות שונות. בשלבי המחשבות והדיבור העצמי יש ליישם טכניקות קוגניטיביות, המאתגרות את המחשבות ומקדמות חשיבה חלופית. לשלבי העוררות והכעס יש להתייחס כ"מתריעים" ולנקוט בכלי וויסות פיזי ורגשי או באמצעים התנהגותיים כמו השהית פעולה, התרחקות מהגירוי, הסחת הדעת וכדומה.
הטיפול כולל את השלבים הבאים:
הקניית מיומנות הרפיה.
בניית סולם כעסים לאירועים קונקרטיים.
שימוש בהצהרות התמודדות מרגיעות.
שימוש במיומנויות התמודדות בחדר הטיפולים, באמצעות דמיון מודרך, בשילוב הרפיה ודיבור עצמי מרגיע.
התמודדות במציאות.